כל כך לבד עם הרבה אנשים

לא מזמן היו חגיגות יום העצמאות וכשניסיתי להזכר מה עשיתי שנה שעברה הכל היה מאוד מעורפל ולא ברור לגמרי הרגשתי כאילו זו לא אני שהייתי שם , כל כך השתנתי מאז.....
אני פחות תמימה פחות נגררת וחושבת פעמיים לאן ועם מי אני הולכת.....
זה קורה לי הרבה לאחרונה אני מרגישה פתאום שונה...
כשהתחלתי לדבר עם אחרים יותר ליצור לעצמי הרבה חברות הבנתי שהן לא בדיוק רואות את מה שאני רואה, כל מיני תנועות, כל מיני פירושים שחשבתי כשכולם רואים...
רציתי לספר לכם את זה כדי לדעת אם יש עוד כמוני שרואים דברים אחרת מאחרים וכדי שתדעו אם אנתם כמוני אני יספר לכם מה אני רואה!
כשחבר של מישהי מהדק את החיבוק ממש במילימטר אני רואה כמה אהבה הוא מקדיש לה, כשמקללים מישהו לידי גם אם אני לא ממש אוהבת אותו אני מרגישה צורך עז לחבק אותו ~וברור שאני לא עושה את זה~ ואז נדבק לי הדיכאון למשך כל היום...
כשאני מסתכלת על אנשים לפעמים אני שוכחת שהם אנשים ומתנהגת אליהם אחרת ~לטוב ולרע~ כשחברה מדברת עם חברה אחרת על דברים שבחיים לא שמעתי אני אחרי 2 מילים יודעת את כל הסיפור וזה בעיקר מה שאני רוצה לדעת!
גם אתם מ2 מילים מבינים סיפור שלם?!
אני יסביר....
כשאני בשיעור פרטי והמורה שלי עונה לפלאפון ואומר כמה מילים אני יודעת את כל הסיפור בדיוק על מה הם מדברים גם אם אני בכלל לא מקשיבה וזה ממש לא מעניין אותי!
כשיש שיחה בין 2 מורות על הילדים שלהן אני לא מנסה להקשיב וזה מאוד לא מעניין אותי אבל בכל זאת אני יודעת הכל!
לפעמים כל כך קשה לחשוב שאתה לבד בכל זה....
אומרים לי שזה גיל ההתבגרות וההורמונים ושזה יעבור אבל למה זה כל כך קשה?!
למה זה כל כך לבד להיות עם הרבה אנשים?!
ואני רק מתבגרת!!!!!!!!!

שלכן ובשבילכם

~מלאכית קטלנית~

מה שרואים מכאן לא רואים משם

אני חייבת בלהתחיל ולהגיד שהשם של הפוסט הזה פשוט מוזר!
בתור נערה מתבגרת בת 14 יש הרבה מאוד דברים שקורים ביחד
כל כך קשה גם ללמוד גם לעשות דברים שאת אוהבת כמו לנגן בגיטרה וגם לאהוב כל פעם מחדש
כשמישהו אחר מסתכל עליי הוא רואה רק חלק מכל זה בתוכי ולפעמים אצלי הדברים האלה מתערבבים.....
אז חיי האהבה שלי לא משהו (יש לי תירוץ כל הבנים בעיר שלי יצורים) אבל החברות שלי מתחילות לפתח חיי אהבה ואני משמשת כיועצת....
בתו אחת שקל לה להבין שפת גוף יותר ממילים אני מסתכלת עליהן עם חבר שלהן ואומרת להן מה הוא חושב עליהן באותו רגע לפעמים שהם מתחבקים הוא מהדק את החיבוק והיא אפילו לא שמה לב וכאלו דברים...
המורים לוחצים וכל מורה אומרת שהמקצוע שלה הכי חשוב כדי להצליח בחיים.....
וכל הפעילויות האחרות שאני עושה פשוט מתחילים להיות עומס!
אני אוהבת שיעורי גיטרה והגיטרה תמיד שם בשבילי אבל לפעמים שיעור גיטרה זה דבר שתקוע לי בדיוק באמצע היום!
פרוייקט המצויינות בו אני משתתפת שואב ממני את הזמן שלי והמורים חושבים שאין לי משהו אחר לעשות חוץ מלשבת על הפרוייקט הזה!
מבחינה חברתית קיבלתי עצה מאוד טובה ולמדתי איתך לזהות אופי של אנשים וככה אני מתאימה את עצמי.
אנשים שהם מאוד שמחים אני מקשיבה לבדיחות שלהם וצוחקת הם מכירים את הצד המצחיק שלי....
אנשים שאוהבים לדבר אני מקשיבה להם הם מכירים את הצד המייעץ שלי וזה מאוד נוח להשתמש בזה אבל אין אף אחד באמת שמכיר את כל הצדדים ביחד וכל הצדדים ביחד זו אני!
ובגלל זה אתם הראשונים שמכירים את כל הצדדים כי לספר למקלדת זה קל....


פוסט קצר כי יש יום ארוךךך מאוד
תודה למי שקרא

 מלאכית קטלנית :)

כן גדלתי וכן זה מוזר

לא זה לא ממש על זה שהתפתחתי לכל מי שחשב ככה זה פשוט מוזר להיות פתאום הילדה בכיתה ט ששנה הבאה עולה לתיכון.... הילדה בת ה 14
מאז שעברתי לחטיבה הכל השתנה כל כך! אני כבר לא הילדה הקטנה מכיתה ז, וככה זה מרגיש!
פתאום כל הבנות בכיתה חברות והכל נשמע יותר הגיוני! פתאום לא כולן כל כך שונות ואפשר לרגע לחשוב שזה קל!
אבל לא לילדה כמוני!
כשכולם פתאום ביחד אני הבנתי כמה אני שונה כשנכנסים לטיול שנתי רק לי יש את הפחד מלישון במקום שבחיים לא ראיתי!
שחברה אומרת לי שהיא פורשת מהחוג רק אני חושבת על זה שעכשיו הכל יהיה שונה ופשוט מפחדת מזה!
אז לא כל אחד יכול לפתח איתי שיחה כשהוא רוצה כי אני פשוט לא עונה למרות שיש לי כל כך הרבה להגיד.....
להגיד לכם שקל לי עם זה יהיה שקר כי בזמן האחרון אני מכירה הרבה אנשים חדשים דרך הפייסבוק ודרך ההקלדה אין לי שום בעיה ואחרי שאנחנו נפגשות והכל מביך ולא יוצא מזה כלום אנחנו פשוט מתנתקות.
אבל אני חיה עם זה וחייתי עם זה 14 שנה!
כשכולם ביחד וגם אני נמצאת שם הכל בסדר!
אני גדלתי והבנתי הרבה דברים שעד עכשיו לא ידעתי ! מצאתי את האחריות שבי והבנתי מה הרצונות שלי!
יש בעיה אחת קטנה המבוגרים פשוט רואים אותי אחרת והבנתי את זה כשלא היה לי רעיון מה לרשום על עצמי בספר מחזור והמורה שלי הציעה לי להראות כמה אני חכמה ועקשנית כמה אני יודעת להלחם על דברים ואני לא יודעת מאיפה היא הביאה את זה!
כי אני פשוט לא כזו מה בגלל שיורדים על חברה שלי ואני היחידה שהולכת להתלונן אני עקשנית ויודעת להלחם על דברים?!
אוףףף אנשים זה דבר מסובך פשוט מסובך!!!
נ.ב
אני יכולה לשתוק הרבהההההההה זמן (הרבה מעל שבוע) אבל לא יכולה בלי לכתוב יום שלם!!!!!

עד פה
אני (שהשם שלה צריך להשתנות כי מלאכית קטלנית כבר נשמע מוזר....)

זו אני

ככה זה להיות מתבגרת כל יום את רבה עם מישהו אחר ונזכרת באנשים שהיו החברים הכי טובים שלך ובגלל ריב נעלמו לך...
הכי כואב זה לריב עם חבר קרוב ולאבד אותו...
ואת האמת אני לא יודעת היום בצד שלי מי אני....
היום התקשרתי לאחת המדריכות שלי ואמרתי לה שילד אחד מהחברים הכי קרובים שלי מתנהג לא יפה וזה יכול להזיק לו ובהרבה ולגרום לו לאבד משהו שמאוד חשוב לו.
אבל לי נמאס!
נמאס לי לפחד מדברים למה אף אחד לא מבין את זה?!
כמה חברות יש לי ואף אחת מהן לא יודעת עליי יותר מ10 דברים כל אחת סיפרתי לה את האמת עליי את ה10 דברים שהיא הכי הייתה רוצה לשמוע...
גיל ההתבגרות נמאס עליי סופית החברות הכי טובות שלי נעלמו לי בגלל שהן בבית ספר אחר ואני שומרת על קשר עם אנשים מכל העולם שאף פעם לא פגשתי, והכי קשה הוא לדעת ששנה הבאה שאני יבוא לתיכון הכל ישתנה שוב.
אני לא יודעת מה הנושא בדיוק של כל מה שכתבתי עכשיו אבל הנושא הוא בעיקר די עם גיל ההתבגרות הזה.
יש ילדים בכיתה שלי שמוצאים בכולם משהו שהכי מפריע להם ופשוט מציקים וזה נמאס!
יודעים מה? אולי זה לא גיל ההתבגרות אולי ככה זה בעולם ואני צריכה לקבל את זה, ולהבין ש ככה זה.
בנתיים אני מסרבת להאמין כי לא בא לי לחיות ככה לא בא לי לשבת באוטובוס עם כל כך הרבה אנשים ולהרגיש כל כך לבד לחלום לי על מקום רחוק על עולם אחר שבו הכל יהיה יותר טוב!
נמאס לי מצביעות של אנשים נמאס לי שאומרים לי משהו ולא מקיימים!
אבל הכי נמאס לי מאהבה כי היא תמיד חייבת להופיע שאת הכי לא צריכה אותה, כשאת עוזרת למישהו כדי לשדך אותו למי שהוא אוהב ובסוף את מתאהבת בו!
יומיים אחר כך שומעת שירי דיכאון וחייבת לדעת שיש אנשים שחיו עם זה.
אולי אני מתבגרת פשוטה, אולי השם שלי לא מתנוסס בכל הרחובות , אולי אף פעם לא שמעו עליי בחדשות אבל בלב שלי יש סערה ונמאס לי ממנה אני צריכה להיות רגועה!
לפי מה שאני יודעת מיוחדים סובלים והרבה יותר מאנשים רגילים אבל לא נמאס לי להיות מיוחדת כי זה הדבר היחיד שיש לי זו אני!

חזרתי ועם סיפור חדש

כן אני כמו כל מתבגרת רגילה הגעתי לקטע של הורים...
באמת שאין לי שום דבר נגדם אבל לפעמים ניראה שהם לא מבינים ובחיים לא יבינו...
אין לי איך להסביר את זה למי  שלא עבר את זה...
כולם אמרו לי שזה יקרה אבל נחשו מה לא האמנתי הייתי כל כך קשורה אליהם עד שהגיע היום שהבנתי שהם ואני זה לא אותו דבר והם בחיים לא יבינו.
הם בחיים לא יבינו שהחלומות שלי רחוקים הם לא נמצאים בישראל הם נמצאים בצד השני של הגלובוס בארצות הברית איפה שהוא בטנסי עם סוסים חצר גדולה וחתולה חמודה...
הם אף פעם לא יבינו את המוזיקה שאני שומעת ותמיד יגידו מה רע בעברית...
ולפעמים זה פשוט נמאס כי כל פעם אני מנסה לסמוך עליהם וכל פעם יוצא מזה רק אכזבה....
אז הבנתי הם ההורים שלי ואני מתרחקת מהם עכשיו וזה תהליך שימשך לנצח כי אני מתחילה להבין את החיים דרך העיניים שלי והדעות שלהם הם כבר לא שלי...
הכאב בלב כל פעם שאני בוכה על משהו והם לא מבינים והכי כואב שהם אפילו לא מנסים, החברים שלי נמצאים לידי אבל אני לא חיה איתם וגם הם לפעמים מוציאים אותי קצת משוגעת...
ואני מנסה לרצות אותם אבל מה שיוצא הוא שאני רק מתרחקת כמה שיותר מהם נשארת בבצפר הולכת להרבה חוגים מחפשת מה לעשות כדי שלא יהיה לי את השעה הזו איתם שבטוח תצא ממנה ריב.
החלטתי לפרסם את זה פה כי אני מאמינה שכל מתבגר\ת יכול\ה להזדהות איתי אבל אין לי אף אחד שיגיד שזה נכון אז החלטתי שאולי מישהו פה יסכים איתי יבין אותי כי אולי זה רק אצלי...
הסיפור שלי ניראה הכי קטן בעולם אבל לי הוא כואב!

הלוואי שהחיים כמתבגרת היו יותר קלים :)
בהצלחה למתחילים ושתדעו רק חיים מאושרים  

החיים קשים!

יש לי אובססיה לגבי כוכבי דמדומים כמו מה שכתבתי בפוסט הקודם , וגיליתי שלחברים הכי טובים שלי יש בעיה עם זה.
אני עשיתי סרטון על מקנזי פוי (רנסמיי מדמדומים) ושני החברים הכי טובים שלי (אחד מהם הוא הידיד שאמר לי שהוא אוהב אותי מהפוסט שלפני הקודם) עשו שהם לא אוהבים אותו...
אני נפגעתי כי רק ביקשתי שיראו לא יעשו לייק או משהו כזה...
ואז הם המשיכו עם הערות פוגעות עד שהתחלתי לריב איתם על זה והם פשוט לא הבינו שהאובססיות שלי הן חלק ממני ואם הם מעליבים אותם הם מעליבים אותי.
אני התווכחתי והם החליטו שאני לא מבינה מהחיים שלי כי וכאב לי הלב לשמוע אותם מציגים אותי כמשהו נורא אז אני אוהבת מפורסמים אני צריכה את זה בשבילי.
עכשיו הם לא מדברים איתי ואני פגועה .
תשארו אתם ואל תשכחו את האמת שלכם כי לא משנה מה תספסידו האמת שלכם יותר שווה!
לקוראים המעטים.
שלכם מלאכית קטלנית

לנצח שלך!

יש לי משהו מוזר, אני לא יודעת אם זו רק אני אבל זה משהו שלא בחרתי בו!
בכיתה ו השנה הגרועה בחיי סבלתי הרבה, בכיתה ז הייתי פשוט הילדה הקטנה ובסוף כיתה ז התחלתי לקרוא דמדומים, וכן מהספר הזה התבגרתי וצמחתי ואני אחרת לגמרי, עכשיו גמרתי ח ואני נזכרת בכל מה שעבר עליי מלפני שנה והבנתי כמה התבגרתי מאז והכל בגלל הספרים והסרטים של דמדומים, התחלתי לקרוא גם משחקי הרעב וראיתי את הסרט פעמיים, התאהבתי בזאבים וגיליתי שלא כל ילד שאומר לי שאני חמודה מתכוון לזה.
הקטע הבאמת קשה הוא שלא הבנתי כמה אני מחוברת לדמויות מכל הספרים והסרטים וכמה אני רגישה לכל דבר שאומרים עליהם.
כשהתחלתי להבין את זה זה היה כשליאם המסורת (גייל ממשחקי הרעב) הודיע שהוא מאורס למיילי סיירוס (האנה מונטנה) ואני כל כך התלהבתי שהיה לי חיוך על הפנים שבוע ולא הפסקתי לברך אותו.
ועכשיו הבנתי כמה באמת דמדומים קשור לי לחיים, אני לא יודעת אם אתם יודעים על הפרשה של קריסטן ורוברט (הבגידה וזה...) אבל מאז שאני שמעתי את זה לא הפסקתי לבכות ולשלוח סרטי תמיכה בשבילם, הם היו יותר חשובים לי מהחברים שלי שאני מכירה כבר כמה שנים והם האנשים שבחיים לא ידעו מי אני.....
הייתי ואני עדיין הרוסה מהפרשה עד שהכל יסתדר !
אל תראו אותי כאחת שמתלהבת משטויות אני פשוט הנערה שחולמת שהשחקנים בהוליווד החברים הכי טובים שלה!
תמיד תתמכו ותשמרו על מה שחשוב לכם!
ממני לאילו שקוראים באמת
מלאכית קטלנית