ככה זה להיות מתבגרת כל יום את רבה עם מישהו אחר ונזכרת באנשים שהיו החברים הכי טובים שלך ובגלל ריב נעלמו לך...
הכי כואב זה לריב עם חבר קרוב ולאבד אותו...
ואת האמת אני לא יודעת היום בצד שלי מי אני....
היום התקשרתי לאחת המדריכות שלי ואמרתי לה שילד אחד מהחברים הכי קרובים שלי מתנהג לא יפה וזה יכול להזיק לו ובהרבה ולגרום לו לאבד משהו שמאוד חשוב לו.
אבל לי נמאס!
נמאס לי לפחד מדברים למה אף אחד לא מבין את זה?!
כמה חברות יש לי ואף אחת מהן לא יודעת עליי יותר מ10 דברים כל אחת סיפרתי לה את האמת עליי את ה10 דברים שהיא הכי הייתה רוצה לשמוע...
גיל ההתבגרות נמאס עליי סופית החברות הכי טובות שלי נעלמו לי בגלל שהן בבית ספר אחר ואני שומרת על קשר עם אנשים מכל העולם שאף פעם לא פגשתי, והכי קשה הוא לדעת ששנה הבאה שאני יבוא לתיכון הכל ישתנה שוב.
אני לא יודעת מה הנושא בדיוק של כל מה שכתבתי עכשיו אבל הנושא הוא בעיקר די עם גיל ההתבגרות הזה.
יש ילדים בכיתה שלי שמוצאים בכולם משהו שהכי מפריע להם ופשוט מציקים וזה נמאס!
יודעים מה? אולי זה לא גיל ההתבגרות אולי ככה זה בעולם ואני צריכה לקבל את זה, ולהבין ש ככה זה.
בנתיים אני מסרבת להאמין כי לא בא לי לחיות ככה לא בא לי לשבת באוטובוס עם כל כך הרבה אנשים ולהרגיש כל כך לבד לחלום לי על מקום רחוק על עולם אחר שבו הכל יהיה יותר טוב!
נמאס לי מצביעות של אנשים נמאס לי שאומרים לי משהו ולא מקיימים!
אבל הכי נמאס לי מאהבה כי היא תמיד חייבת להופיע שאת הכי לא צריכה אותה, כשאת עוזרת למישהו כדי לשדך אותו למי שהוא אוהב ובסוף את מתאהבת בו!
יומיים אחר כך שומעת שירי דיכאון וחייבת לדעת שיש אנשים שחיו עם זה.
אולי אני מתבגרת פשוטה, אולי השם שלי לא מתנוסס בכל הרחובות , אולי אף פעם לא שמעו עליי בחדשות אבל בלב שלי יש סערה ונמאס לי ממנה אני צריכה להיות רגועה!
לפי מה שאני יודעת מיוחדים סובלים והרבה יותר מאנשים רגילים אבל לא נמאס לי להיות מיוחדת כי זה הדבר היחיד שיש לי זו אני!
הכי כואב זה לריב עם חבר קרוב ולאבד אותו...
ואת האמת אני לא יודעת היום בצד שלי מי אני....
היום התקשרתי לאחת המדריכות שלי ואמרתי לה שילד אחד מהחברים הכי קרובים שלי מתנהג לא יפה וזה יכול להזיק לו ובהרבה ולגרום לו לאבד משהו שמאוד חשוב לו.
אבל לי נמאס!
נמאס לי לפחד מדברים למה אף אחד לא מבין את זה?!
כמה חברות יש לי ואף אחת מהן לא יודעת עליי יותר מ10 דברים כל אחת סיפרתי לה את האמת עליי את ה10 דברים שהיא הכי הייתה רוצה לשמוע...
גיל ההתבגרות נמאס עליי סופית החברות הכי טובות שלי נעלמו לי בגלל שהן בבית ספר אחר ואני שומרת על קשר עם אנשים מכל העולם שאף פעם לא פגשתי, והכי קשה הוא לדעת ששנה הבאה שאני יבוא לתיכון הכל ישתנה שוב.
אני לא יודעת מה הנושא בדיוק של כל מה שכתבתי עכשיו אבל הנושא הוא בעיקר די עם גיל ההתבגרות הזה.
יש ילדים בכיתה שלי שמוצאים בכולם משהו שהכי מפריע להם ופשוט מציקים וזה נמאס!
יודעים מה? אולי זה לא גיל ההתבגרות אולי ככה זה בעולם ואני צריכה לקבל את זה, ולהבין ש ככה זה.
בנתיים אני מסרבת להאמין כי לא בא לי לחיות ככה לא בא לי לשבת באוטובוס עם כל כך הרבה אנשים ולהרגיש כל כך לבד לחלום לי על מקום רחוק על עולם אחר שבו הכל יהיה יותר טוב!
נמאס לי מצביעות של אנשים נמאס לי שאומרים לי משהו ולא מקיימים!
אבל הכי נמאס לי מאהבה כי היא תמיד חייבת להופיע שאת הכי לא צריכה אותה, כשאת עוזרת למישהו כדי לשדך אותו למי שהוא אוהב ובסוף את מתאהבת בו!
יומיים אחר כך שומעת שירי דיכאון וחייבת לדעת שיש אנשים שחיו עם זה.
אולי אני מתבגרת פשוטה, אולי השם שלי לא מתנוסס בכל הרחובות , אולי אף פעם לא שמעו עליי בחדשות אבל בלב שלי יש סערה ונמאס לי ממנה אני צריכה להיות רגועה!
לפי מה שאני יודעת מיוחדים סובלים והרבה יותר מאנשים רגילים אבל לא נמאס לי להיות מיוחדת כי זה הדבר היחיד שיש לי זו אני!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה