יום שלישי, 16 באפריל 2013

כל כך לבד עם הרבה אנשים

לא מזמן היו חגיגות יום העצמאות וכשניסיתי להזכר מה עשיתי שנה שעברה הכל היה מאוד מעורפל ולא ברור לגמרי הרגשתי כאילו זו לא אני שהייתי שם , כל כך השתנתי מאז.....
אני פחות תמימה פחות נגררת וחושבת פעמיים לאן ועם מי אני הולכת.....
זה קורה לי הרבה לאחרונה אני מרגישה פתאום שונה...
כשהתחלתי לדבר עם אחרים יותר ליצור לעצמי הרבה חברות הבנתי שהן לא בדיוק רואות את מה שאני רואה, כל מיני תנועות, כל מיני פירושים שחשבתי כשכולם רואים...
רציתי לספר לכם את זה כדי לדעת אם יש עוד כמוני שרואים דברים אחרת מאחרים וכדי שתדעו אם אנתם כמוני אני יספר לכם מה אני רואה!
כשחבר של מישהי מהדק את החיבוק ממש במילימטר אני רואה כמה אהבה הוא מקדיש לה, כשמקללים מישהו לידי גם אם אני לא ממש אוהבת אותו אני מרגישה צורך עז לחבק אותו ~וברור שאני לא עושה את זה~ ואז נדבק לי הדיכאון למשך כל היום...
כשאני מסתכלת על אנשים לפעמים אני שוכחת שהם אנשים ומתנהגת אליהם אחרת ~לטוב ולרע~ כשחברה מדברת עם חברה אחרת על דברים שבחיים לא שמעתי אני אחרי 2 מילים יודעת את כל הסיפור וזה בעיקר מה שאני רוצה לדעת!
גם אתם מ2 מילים מבינים סיפור שלם?!
אני יסביר....
כשאני בשיעור פרטי והמורה שלי עונה לפלאפון ואומר כמה מילים אני יודעת את כל הסיפור בדיוק על מה הם מדברים גם אם אני בכלל לא מקשיבה וזה ממש לא מעניין אותי!
כשיש שיחה בין 2 מורות על הילדים שלהן אני לא מנסה להקשיב וזה מאוד לא מעניין אותי אבל בכל זאת אני יודעת הכל!
לפעמים כל כך קשה לחשוב שאתה לבד בכל זה....
אומרים לי שזה גיל ההתבגרות וההורמונים ושזה יעבור אבל למה זה כל כך קשה?!
למה זה כל כך לבד להיות עם הרבה אנשים?!
ואני רק מתבגרת!!!!!!!!!

שלכן ובשבילכם

~מלאכית קטלנית~

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה