זו אני

ככה זה להיות מתבגרת כל יום את רבה עם מישהו אחר ונזכרת באנשים שהיו החברים הכי טובים שלך ובגלל ריב נעלמו לך...
הכי כואב זה לריב עם חבר קרוב ולאבד אותו...
ואת האמת אני לא יודעת היום בצד שלי מי אני....
היום התקשרתי לאחת המדריכות שלי ואמרתי לה שילד אחד מהחברים הכי קרובים שלי מתנהג לא יפה וזה יכול להזיק לו ובהרבה ולגרום לו לאבד משהו שמאוד חשוב לו.
אבל לי נמאס!
נמאס לי לפחד מדברים למה אף אחד לא מבין את זה?!
כמה חברות יש לי ואף אחת מהן לא יודעת עליי יותר מ10 דברים כל אחת סיפרתי לה את האמת עליי את ה10 דברים שהיא הכי הייתה רוצה לשמוע...
גיל ההתבגרות נמאס עליי סופית החברות הכי טובות שלי נעלמו לי בגלל שהן בבית ספר אחר ואני שומרת על קשר עם אנשים מכל העולם שאף פעם לא פגשתי, והכי קשה הוא לדעת ששנה הבאה שאני יבוא לתיכון הכל ישתנה שוב.
אני לא יודעת מה הנושא בדיוק של כל מה שכתבתי עכשיו אבל הנושא הוא בעיקר די עם גיל ההתבגרות הזה.
יש ילדים בכיתה שלי שמוצאים בכולם משהו שהכי מפריע להם ופשוט מציקים וזה נמאס!
יודעים מה? אולי זה לא גיל ההתבגרות אולי ככה זה בעולם ואני צריכה לקבל את זה, ולהבין ש ככה זה.
בנתיים אני מסרבת להאמין כי לא בא לי לחיות ככה לא בא לי לשבת באוטובוס עם כל כך הרבה אנשים ולהרגיש כל כך לבד לחלום לי על מקום רחוק על עולם אחר שבו הכל יהיה יותר טוב!
נמאס לי מצביעות של אנשים נמאס לי שאומרים לי משהו ולא מקיימים!
אבל הכי נמאס לי מאהבה כי היא תמיד חייבת להופיע שאת הכי לא צריכה אותה, כשאת עוזרת למישהו כדי לשדך אותו למי שהוא אוהב ובסוף את מתאהבת בו!
יומיים אחר כך שומעת שירי דיכאון וחייבת לדעת שיש אנשים שחיו עם זה.
אולי אני מתבגרת פשוטה, אולי השם שלי לא מתנוסס בכל הרחובות , אולי אף פעם לא שמעו עליי בחדשות אבל בלב שלי יש סערה ונמאס לי ממנה אני צריכה להיות רגועה!
לפי מה שאני יודעת מיוחדים סובלים והרבה יותר מאנשים רגילים אבל לא נמאס לי להיות מיוחדת כי זה הדבר היחיד שיש לי זו אני!

חזרתי ועם סיפור חדש

כן אני כמו כל מתבגרת רגילה הגעתי לקטע של הורים...
באמת שאין לי שום דבר נגדם אבל לפעמים ניראה שהם לא מבינים ובחיים לא יבינו...
אין לי איך להסביר את זה למי  שלא עבר את זה...
כולם אמרו לי שזה יקרה אבל נחשו מה לא האמנתי הייתי כל כך קשורה אליהם עד שהגיע היום שהבנתי שהם ואני זה לא אותו דבר והם בחיים לא יבינו.
הם בחיים לא יבינו שהחלומות שלי רחוקים הם לא נמצאים בישראל הם נמצאים בצד השני של הגלובוס בארצות הברית איפה שהוא בטנסי עם סוסים חצר גדולה וחתולה חמודה...
הם אף פעם לא יבינו את המוזיקה שאני שומעת ותמיד יגידו מה רע בעברית...
ולפעמים זה פשוט נמאס כי כל פעם אני מנסה לסמוך עליהם וכל פעם יוצא מזה רק אכזבה....
אז הבנתי הם ההורים שלי ואני מתרחקת מהם עכשיו וזה תהליך שימשך לנצח כי אני מתחילה להבין את החיים דרך העיניים שלי והדעות שלהם הם כבר לא שלי...
הכאב בלב כל פעם שאני בוכה על משהו והם לא מבינים והכי כואב שהם אפילו לא מנסים, החברים שלי נמצאים לידי אבל אני לא חיה איתם וגם הם לפעמים מוציאים אותי קצת משוגעת...
ואני מנסה לרצות אותם אבל מה שיוצא הוא שאני רק מתרחקת כמה שיותר מהם נשארת בבצפר הולכת להרבה חוגים מחפשת מה לעשות כדי שלא יהיה לי את השעה הזו איתם שבטוח תצא ממנה ריב.
החלטתי לפרסם את זה פה כי אני מאמינה שכל מתבגר\ת יכול\ה להזדהות איתי אבל אין לי אף אחד שיגיד שזה נכון אז החלטתי שאולי מישהו פה יסכים איתי יבין אותי כי אולי זה רק אצלי...
הסיפור שלי ניראה הכי קטן בעולם אבל לי הוא כואב!

הלוואי שהחיים כמתבגרת היו יותר קלים :)
בהצלחה למתחילים ושתדעו רק חיים מאושרים  

החיים קשים!

יש לי אובססיה לגבי כוכבי דמדומים כמו מה שכתבתי בפוסט הקודם , וגיליתי שלחברים הכי טובים שלי יש בעיה עם זה.
אני עשיתי סרטון על מקנזי פוי (רנסמיי מדמדומים) ושני החברים הכי טובים שלי (אחד מהם הוא הידיד שאמר לי שהוא אוהב אותי מהפוסט שלפני הקודם) עשו שהם לא אוהבים אותו...
אני נפגעתי כי רק ביקשתי שיראו לא יעשו לייק או משהו כזה...
ואז הם המשיכו עם הערות פוגעות עד שהתחלתי לריב איתם על זה והם פשוט לא הבינו שהאובססיות שלי הן חלק ממני ואם הם מעליבים אותם הם מעליבים אותי.
אני התווכחתי והם החליטו שאני לא מבינה מהחיים שלי כי וכאב לי הלב לשמוע אותם מציגים אותי כמשהו נורא אז אני אוהבת מפורסמים אני צריכה את זה בשבילי.
עכשיו הם לא מדברים איתי ואני פגועה .
תשארו אתם ואל תשכחו את האמת שלכם כי לא משנה מה תספסידו האמת שלכם יותר שווה!
לקוראים המעטים.
שלכם מלאכית קטלנית

לנצח שלך!

יש לי משהו מוזר, אני לא יודעת אם זו רק אני אבל זה משהו שלא בחרתי בו!
בכיתה ו השנה הגרועה בחיי סבלתי הרבה, בכיתה ז הייתי פשוט הילדה הקטנה ובסוף כיתה ז התחלתי לקרוא דמדומים, וכן מהספר הזה התבגרתי וצמחתי ואני אחרת לגמרי, עכשיו גמרתי ח ואני נזכרת בכל מה שעבר עליי מלפני שנה והבנתי כמה התבגרתי מאז והכל בגלל הספרים והסרטים של דמדומים, התחלתי לקרוא גם משחקי הרעב וראיתי את הסרט פעמיים, התאהבתי בזאבים וגיליתי שלא כל ילד שאומר לי שאני חמודה מתכוון לזה.
הקטע הבאמת קשה הוא שלא הבנתי כמה אני מחוברת לדמויות מכל הספרים והסרטים וכמה אני רגישה לכל דבר שאומרים עליהם.
כשהתחלתי להבין את זה זה היה כשליאם המסורת (גייל ממשחקי הרעב) הודיע שהוא מאורס למיילי סיירוס (האנה מונטנה) ואני כל כך התלהבתי שהיה לי חיוך על הפנים שבוע ולא הפסקתי לברך אותו.
ועכשיו הבנתי כמה באמת דמדומים קשור לי לחיים, אני לא יודעת אם אתם יודעים על הפרשה של קריסטן ורוברט (הבגידה וזה...) אבל מאז שאני שמעתי את זה לא הפסקתי לבכות ולשלוח סרטי תמיכה בשבילם, הם היו יותר חשובים לי מהחברים שלי שאני מכירה כבר כמה שנים והם האנשים שבחיים לא ידעו מי אני.....
הייתי ואני עדיין הרוסה מהפרשה עד שהכל יסתדר !
אל תראו אותי כאחת שמתלהבת משטויות אני פשוט הנערה שחולמת שהשחקנים בהוליווד החברים הכי טובים שלה!
תמיד תתמכו ותשמרו על מה שחשוב לכם!
ממני לאילו שקוראים באמת
מלאכית קטלנית

שמה פס

פתאום אחרי מלאא זמן חשבתי על הבלוג,
ויש לי הרבה מה לכתוב אז ככה.....
אני ילדה מיוחדת כולם אומרים לי את זה, אני חושבת על דברים כבדים מדי בשביל ילדים בגילי אני יודעת את זה אבל נמאס לי מזה שאני היחידה שרואה חדשות ורוצה לשנות את המצב.
אני רוצה לשנות כדי שאני לא יפחד לצאת מהבית....
אבל לא באתי לספר על זה....
כל מה שאמא שלי יכולה לספר עליי מהתקופה של הגן הוא זה שפחדתי משינויים.
אבל האלימות הגיעה לבית הספר שלי וכבר לא יכולתי לשבת בשקט אז פתחתי קבוצה עם החברה הכי טובה שלי, הרצאתי בכיתה ופשוט כלום!!!!!!!
ואז הבנתי זו רק אני וה12 אנשים שיש לי בקבוצה הם חברים שעשו לייק ולא באמת מאמינים לשינוי הייתי מבואסת וזה שבר אותי הפסקתי עם הקבוצה להרבהההה זמן......
היום חזרתי לא יודעת למה פשוט חשבתי על זה.....
אני חלשה ואין לי סיכוי להצליח אבל יש בי משהו שפשוט לא מפחד הוא רק רוצה לספר לכולם בלי הפחד של מה יחשבו .
אז החלטתי אני שומעת הכל מקשיבה רק למה שאני רוצה וגם לכם אני ממליצה
אני בשביל עצמי לפני שאני בשביל אחרים ואני שמה על הביקורות פסססססססססססססססססס

אהבה היא מילה יפה???

כל מי שאומר לעצמו ברור
טועה....
אהבה היא לא תמיד יפה
לפעמים היא לא יכולה להתקיים וזה עצוב
רציתי לכתוב פה על מקרה שלי
הייתי עצובה מאוד ולא היה לי עם מי לדבר אז פניתי לידיד הכי טוב שלי
אנחנו תמיד ביחד ואנחנו ממש חברים טובים
הבעיה היא שהיינו זוג
באמצע השיחה התחילו דברים קשים ביננו
אני לא יכול לחיות בלעדייך הוא כתב לי
אני חיכיתי שמישהו יגיד לי את זה
רציתי שזה יהיה כמו בסרטים רומנטי כזה.....
אבל זה לא היה כי אנחנו חברים ממש טובים
וזה לא שאני לא אוהבת אותו אני רק לא יכולה להיות איתו בזוג והוא יודע את זה
אבל עכשיו כל פעם שאני רואה אותו אני מתנהגת כאילו הוא החבר שלי
אז בקיצור אהבה היא לא מילה יפה היא מילה מסובכת והיא מוסיפה לך בעיה גדולה
ממני לקוראים שאין לי
מלאכית קטלנית....

פוסט ראשון- מורים

אין תלמיד שעבר כיתה ג ואוהב את כל המורים שלו.
גם תלמידים שהם המצטיינים של הכיתה.
ובמיוחד שאתה מתבגר ויש לך כל כך הרבה כעסים על כולם על ההורים, על החברים ובמיוחד על המורים.
ואנחנו כועסים עליהם בצדק הם מפוצצים אותנו שיעורי בית (כאילו חסר לנו מה לעשות),חופרים לנו ברגעים הכי לא מתאימים וכועסים על כל שטות קטנה.
גם המורים שלי לפעמים מעלים לי כמה פיוזים.
במיוחד מורה אחת שמלמדת אותי מקצוע בין המשעממים שיש: אזרחות.
לשם הבלוג נקרא לה איזבל.
איזבל היא המורה הכי משעממת שיש וכל הכיתה שלי מסכימה איתי.
היא בוחנת אותנו על דברים שהיא אף פעם לא לימדה כמו יום חמישי לפני שבועיים שהיא נתנה לנו בוחן על חוקים משעממים בישראל וכמה שאלות לא בשפה נורמלי (בשפה מאוד גבוהה) וביקשה ממנו לענות עליהם והיא נתנה לנו על העבודה הזו ציון.
באותו יום הכיתה שלי העלתה את הנושא בפני מורה אחרת והיא אמרה לנו לנסח מכתב על כל הדברים שאי פעם איזבל עשתה לנו ולתת אותו למחנכת.
אז יום למחרת אספתי מכל הילדים בכיתה שלי תלונות על איזבל והם מילאו לי 4 עמודים!!!!
באותו יום שחזרתי הביתה ניסחתי את זה כמכתב ב2 עמודים וחתמתי עליו למטה.
כך יצא שביום שישי הגשתי למחנכת שלי את המכתב.
המכתב הגיע לאיזבל והיא כעסה עליי ואמרה שאני שקרנית.
מאז אני לא מקשיבה בשיעורי אזרחות והציונים שלי מידרדרים אבל לא אכפת לי כי איזבל קיבלה צעקות מהמנהלת וזה מה שרציתי שיקרה.
מקווה שאהבתם
שלכם,
מלאכית קטלנית
 

קצת עליי

היי לכולם!
אני נערה בת 13 ואין בי שום דבר מיוחד.
כל יום (חוץ מיום שבת) אני יוצאת בבוקר ונוסעת לבית הספר.
כמו רוב הנערים אני נמצאת בפייסבוק אבל לא נמצאת שם כל הזמן.
למען האמת פתחתי את הבלוג הזה בשביל שיהיו עוד אנשים שידעו מה עובר עליי.
אני לומדת בכיתה ח ואני בין התלמידות הטובות בכיתה.
הבנים בכיתה שלי כמעט כולם ערסים שאי אפשר לדבר איתם בלי שיצעקו או יקללו.
אז כתבתי עכשיו קצת מידע עליי ועל החיים שלי מקווה שאהבתם ותמשיכו לקרוא בבלוג שלי.
אני מקווה שאני יכתוב לעיתים קרובות על החיים שלי ועל מה שעובר עליי ורק שתדעו שאם זה נשמע לכם כמו תוכנית בטלוויזיה הכל אמיתי והחיים שלי הם קצת כמו תוכנית בטלוויזיה מקווה שתהנו :)
שלכם,
מלאכית קטלנית